חפש בבלוג זה

יום רביעי, 3 באוגוסט 2011

הרהורים לגבי מהות החינוך במאה ה - 21

אני כרגע קורא את הספר "הלא עמוקים" של ניקולס קאר בקינדל החדש שלי (לגביו אולי תצא רשומה חדשה). הספר דן בהשפעת הטכנולוגיה על תבניות המחשבה שלנו לא מתוך התוכן אלא מעצם קיומה. אחת מטענותיו היא שיכולתנו לחשוב באופן לינארי ומעמיק הולכת ונעלמת בד בבד עם התפתחותה של צורת מחשבה אינטואיטיבית קופצנית שמאפיינת את השימוש ברשת. טענה זו התחברה אצלי למאמרו של פרופסור דוד חן באשר להשפעת הטכנולוגיה על היחס בין ילדים וידע ובעיקר לאמירה הנוגעת לשימוש בכלים טבעיים ללמידה במרחב הדיגיטלי בניגוד לזה הטקסטואלי.
בעקבות הקריאה החלו להתגבש אצלי מספר השערות ותהיות לגבי מה תפקידו של המורה בעת הזו וברצוני לפרוט אותם ברשומה זו. "בקליפת אגוז" בעידן הטרום טכנולוגי, ילדים גדלו עד גיל מסוים (6 פחות או יותר) תוך שהם רוכשים שפה כלים ותבניות מחשבתיות באופן טבעי מסביבתם וכישוריהם המולדים. בגיל זה הגיעו לבית הספר שם לימדו אותם צורת מחשבה ורכישת ידע אחרת. ידע זה אופיין בלינאריות וייצוגו היה טקסטואלי. העובדה שלא היה טבעי העניקה סמכות מתוקף ידע למנגנון הבית ספרי כמו גם הרחבת ואגירת הידע האנושי. אותם גאונים / אנשי אשכולות בהם אנו מכירים היום, הם אנשים אשר בעקבות המפגש עם המחשבה המעמיקה הלינארית העמיקו בתחומי דעת שונים אך בד בבד שימרו גם את צורת המחשבה האינטואיטיבית / טבעית. שימור זה אפשר להם להתנהל בתוך מרחב הידע האישי שלהם בדומה להתנהלות במרחב הדיגיטלי. דומה הדבר לאדם עם רשת קישורים מסועפת בראשו המאפשרת לו יצירתיות כמו טבעית.
אולם בעולם בו צורת המחשבה הלינארית מעמיקה היא מין נכחד מה תפקידו של המורה / בית הספר?
בעיקרון, לא השתנה דבר. תפקידו של המורה בעיקרון נשאר זהה קרי להוסיף ליכולותיו הטבעיות של הילד יכולות נוספות שמאפיינות את היותו אדם כלומר חשיבה מעמיקה. מעשית זה הרבה יותר קשה מכמה סיבות:
ראשית, הסמכות מתוקף הידע נעלמה מתוך זמינותו של הידע הציבורי. בנוסף, המעבר של ייצוגי הידע מהעולם הטקסטואלי לזה הדיגיטלי מקשה על הוראת המחשבה הלינארית הן מתוך חוסר זמינות והן מתוך השינוי בדרכי המחשבה שהמורים עצמם אינם חסינים לו. לבסוף, פער הדורות המועצם עשרות מונים בין הילידים הדיגיטליים לאלו מאיתנו שהיגרו לעולם זה, אינו מאפשר תקשורת על בסיס משותף.
מצד שני דווקא הטכנולוגיה עשויה לאפשר לנו את מה שהיה קשה לעשות במערכת החינוך הישנה. הטכנולוגיה יכולה לאפשר לנו להוציא ממערכת החינוך בוגרים שמלבד לפתח יכולות חשיבה מעמיקה גם ישמרו את יכולות החשיבה הטבעית והאינטואיטיבית. על מנת שזה יקרה חייבים להתרחש מספר שינויים עמוקים בדמות המורה עצמו:

  • הכשרת מורים תהא חייבת לעסוק בעיקר במישור של תורת ההוראה, מדעי המוח והפסיכולוגיה החינוכית. מורה העתיד יהיה חייב להבין את צורות המחשבה של הילד לעומקן וזאת על מנת שיוכל לייצר תוכניות ותבניות למידה שיאפשרו לילד להעמיק ולבנות ידע אישי נרחב בנוסף לזה הציבורי.
  • מבני בתי הספר ומבנה תוכנית הלימודים יצטרך לעבור שינוי יסודי בשני מישורים: הראשון הוא החלוקה השרירותית לקבוצות גיל וכיתות. השני, ילדים יצטרכו ללמוד נושאים המעוררים בהם עניין בין אם מבחירה או מתוך אבחון של תחומי העניין שלהם. תוכנית לימוד מרכזית המונחתת ממעל על כל ילד ללא הבדל דת צבע או מין אינה מציאותית בעולם הדיגיטלי / מודרני.
  • המערכת הריכוזית חייבת תהיה לבזר את עצמה (מתן סמכויות רחבות לאיזורים קטנים) בנוסף לרענון שורות באופן מושכל. באופן מושכל לטעמי אומר שמנהיגי השינוי לא יהיו ילידים דיגיטליים אלא מהגרים אולם כאלו אשר אינם נתפסים כלא שייכים בעולם הדיגיטלי.
בהינתן שינויים אלו, ייתכן ומוסדות החינוך יעברו את אותו שינוי מיוחל שעוד לא ממש קרה מאז ימי ביסמארק שהקים בתי ספר יסודיים לייצור חיילים משכילים. אולם בניגוד למחשבה המוטעית ששינוי זה צריך להיות מהפיכה, ישנם יסודות שעלינו לשמר. הפילוסוף הגל יצר מושג בשם aufheben שהוא מעין תהליך של שימור ועליה בדרגה תוך פתירת הסתירות הפנימיות במצב הקודם. אל לנו לוותר על ההישג המהותי של הרוח האנושית, של היכולת להעמיק בידע שעומד בבסיסה של כל מחשבה יצירתית. אולם שומה עלינו כעת, לנצל את הטכנולוגיה על מנת להנחיל את יכולת זו ליותר אנשים דרך מערכת החינוך. 

2 תגובות:

ד"ר גילה קורץ אמר/ה...

הי נדב,
יופי של רשומה. אגב, אני תרגמתי את שם הספר של קאר כ- שטחיים במקום לא-עמוקים.
ושאלה למחשבה-- האם אין מקום לחשיבה הליניארית? האם לא נותר לה מקום? למשל בחשיבה צבאית?

Unknown אמר/ה...

טענתי היא בדיוק זו. החשיבה הלינארית היא הישג אנושי שאסור לנו לוותר עליו ועל מערכות החינוך לשמרו. הטכנולוגיה וצורות החשיבה השונות שהיא מביאה עימה עשויה לאפשר ליותר לומדים להגיע לדרגות יצירה ומחשבה שהיו שמורות ליחידי סגולה. גם במחשבה הצבאית, גדולתם של האסטרטגים הגדולים הייתה בידע נרחב שנרכש בלמידה לינארית, משולב ותומך בחשיבה טבעית אינטואיטיבית.
באשר לתרגום שם הספר, התלבטתי בשני מישורים: הראשון הוא התרגום המילולי של רדודים או האיזור הלא עמוק בבריכה / ים. השני היה הקונוטציה השלילית של המילים רדוד ושיטחי בעברית. לבסוף החלטתי על לא עמוקים כדי לשמר איזו נייטרליות לשונית באשר לתופעה.